ספר זה פותח צוהר לעולמם האינטלקטואלי של היהודים הקראים במזרח אירופה מתקופת הרנסנס בפולין ועד התפשטות ההשכלה היהודית וצמיחתן של 'חכמת ישראל' והלאומיות הקראית באימפריה הרוסית במאה התשע עשרה. עולם זה נחשף דרך נרטיבים היסטוריים מכוננים של הקראים באשר לצמיחת תנועתם ויחסיה עם היהדות הרבנית. לנרטבים אלה היו תפקידים תרבותיים וחברתיים מגוונים שהשתנו לאורך הדורות: בימי הביניים הם שימשו בפולמוס הדתי נגד היהדות הרבנית ובעיצוב זהות קראית נפרדת. במאה התשע עשרה הם היו בסיס ליצירת דימוי חדש של הקראות שהוצג בפני השלטונות במסגרת המאבק על זכויות העדה, וכן שימשו לטיפוח לאומיות מסוג ייחודי, שאינו אופייני לקבוצות יהודיות ולאומות אחרות. הספר מבוסס במידה רבה על כתבי-היד מארצות שונות שנמצאו באוספים ובארכיונים לאחר שנשכחו במשך מאות שנים, וחלקם מפרי עטם של בעלי שם במסורת הקראית. מקום מיוחד מוקדש לסוגת הכרונוגרפיה הקראית שנחשפה במהלך המחקר. סוגה זו משנה את תמונת המצב המוכרת במחקר על הכתיבה ההיסטורית הקראית.
הספר משקף את תולדות המנטליות ואת תולדות תפיסת הזהות העצמית של הקראים. הוא מציג הקשר רחב לחיי הרוח והחברה של יהדות מזרח אירופה – הקשר שחורג מעולמה של היהדות האשכנזית. הספר מציג ראייה מחדש של חלק מן התפיסות המקובלות בחקר הקראות שהשתרשו עוד במאה התשע עשרה. כמו כן הוא מבקש להעשיר את השיח המושכל על הקראות ולהרחיב את גבולותיו