בספר זה סוקרת המחברת, מחשובי החוקרים של השירה העברית באיטליה, את תולדותיו ואת טיבו של הסונט העברי בתקופות המכריעות של הרנסאנס והבארוק, שבהן עוצבו דפוסיו האופייניים והתגבשה מסורת עברית של כתיבתו.
הרנסאנס והבארוק הניבו שירה עברית רבה וחשובה, שכמעט איננה מוכרת לקוראים. הסונט הוא צורה מרכזית בשירה הזאת, אך לא רק בה: תופעות שונות וחשובות בשירה העברית מוצאות בו את ראשיתן ונכרכות בגלגוליו. על כן ספר זה הוא נדבך יסודי בחקר השירה העברית, הן בתקופות אלו והן מעבר להן.