ספר זה הוא השני הרואה אור במפעל 'ספר ירושלים', והוא המשך ישיר של הכרך על התקופה המוסלמית הקדומה שהופיע בשנת תשמ"ז.
כרך זה מתאר את תולדות העיר בתקופת שלטונם של הצלבנים והאיובים, תקופה קצרה יחסית, אולם עברו בה תהפוכות רבות ומעמיקות על העיר. חלקן השאירו עליה רושם מועט, ואחרות טבעו עליה את חותמן עד לימינו. בתקופה זו ביקשו שליטיה הצלבניים של ירושלים לעשותה במין עמדה קדמית של המערב הנוצרי בלב המזרח המוסלמי. אולם משחזרה העיר לידי המוסלמים באמצע המאה הי"ג, חזרה ונעשתה חלק מובהק מסביבתה ורושמו של האסלאם בה עוד העמיק. כנגד זה, דמותה הפיסית, החברתית והקהילתית של העיר נקבע באותה תקופה לדורות, והשתנתה אך במעט עד ימינו.
גם על יהודי ירושלים עברו תהפוכות רבות בתקופה זו- טבח וחורבן, חידוש ופריחה, ובסוף התקופה שוב ירידה ודלדול, המשקפים את מצבה העגום של העיר כולה באותה שעה.