ספר זה פותח צוהר אל ספרות ההלכה, האגדה והפרשנות רחבת הידיים המכונה 'ספרות חז"ל', אשר נערכה בארץ-ישראל. ספרות זו, ביחד עם התלמוד הבבלי שלא נסקר בספר, היא המורשת העיקרית של העם היהודי אחרי המקרא, אשר עיצבה את אורחות החיים, האמונות והדעות של ישראל לדורות.
השער הראשון של הספר מוקדש לתיאורם של החיבורים הנכללים בספרות חז"ל ויצירות משיקות להם מן המשנה, התוספתא ומדרשי ההלכה ועד הירושלמי ומדרשי האגדה, בתוספת טקסטים ליטורגיים, תרגומי מקרא וחיבורים היסטוריים למחצה.
השער השני בוחן נושאי חתך מרכזיים, ובהם: היחס בין מסורות בספרות חז"ל ומסורות בספרות בית שני; ההלכה – מקורותיה, תחומיה, צורותיה הספרותיות ותופעת המחלוקת; האגדה – זיקתה למקרא, דרכי מדרשה ולקחיה הרעיוניים; מעמד החכמים בחברה היהודית, והשאלה עד כמה משקפת ספרות חז"ל מציאות ריאלית; היסטוריה ודימויי עבר בספרות חז"ל; לשון חכמים וארמית בספרות חז"ל – אוצר המילים שלהן והמילונאות המתעדת אותן; המאגיה בת התקופה בארץ-ישראל; וספרות חז"ל באספקלריה של הספרות הנוצרית בת הזמן.