ספרות העלייה לרגל היא אחד הביטויים המובהקים לחשיבותה של ארץ הקודש בתרבות הנוצרית. יותר מכל ביטוי ספרותי ואומנותי אחר, סוגה זו היא שהפכה את ירושלים הרחוקה למרכז היקום גם למאמינים שלא עלה בידם להגיע אליה. מבחינה ספרותית היא גם מבשרת את ספרות המסעות הנרחבת שנוצרה שנים רבות אחריה.
בספר זה כונסו יחדיו עשרה חיבורים שכתבו נוצרים בימי הביניים המוקדמים על המקומות הקדושים בארץ הקודש. יש בהם שמתארים מסע עלייה לרגל כסדרו, מהם כתובים בגוף ראשון ומהם בגוף שלישי. אחרים מביאים תיאור ענייני של המקומות הקדושים מבלי לערב נקודת מבט אישית, ויש גם כאלה שהם הכלאה של השניים. שמונה מהחיבורים נכתבו במקורם בלטינית בידי מחברים ממערב אירופה, ואילו שניים נכתבו ביוונית ומקורם בנצרות הביזנטית.
מבחינה נושאית וכרונולוגית ממשיך ספר זה את ספרה הקודם של אורה לימור מסעות ארץ הקודש: עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה (ירושלים, יד יצחק בן־צבי, תשנ"ח). כקודמו, גם ספר זה נועד להעמיד לרשות החוקרים, הלומדים והקוראים נוסח מעודכן בעברית של תיאורי המסע הנוצריים מן האלף הראשון, מלווה בדיון נרחב בתופעת העלייה לרגל והמקומות הקדושים בתקופה זו. דגש מיוחד הושם בהבנת החוויה של עולי רגל מימים עברו שזכו לראות במו עיניהם את המקומות הקדושים, וזאת בתקופה שבה הארץ לא נשלטה עוד בידי נוצרים. כמו כן הספר מרחיב על אודות מעשה הכתיבה של החיבורים, שמבחינת המחברים היה אף הוא בגדר מסע, מן הזיכרון ומן הסיפור בעל פה אל הטקסט הכתוב והמוגמר.