רבי שמואל בן הושענא המכונה 'השלישי' שימש, כפי שכינויו מעיד עליו, בתפקיד שלישי אחר גאון ישיבת ארץ ישראל ואחר אב בית הדין של הישיבה, שמקום מושבה היה בירושלים. עיקר פעילותו הייתה במחצית השנייה של המאה העשירית, אבל עדיין גם בראשית המאה האחת-עשרה. שמואל היה יוצר פורה, וכתב מידי שבת בשבתו מערכת פיוטים מיוחדת לתפילת 'יוצר המאורות' המקיפה את קריאת שמע וברכותיה.
הביקוש לפיוטיו היה גדול בימי הביניים, והגניזה שימרה שרידים של חמש מאות מיצירותיו. על אף זאת זכו רק יצירות בודדות מפרי עטו להגיע עד ראשית הדפוס.
ספר זה הוא הניסיון הראשון לכנס את האוצר הגדול הזה ולהציג אותו על פי כל מקורותיו האפשריים, במהדורה ביקורתית מפורשת הכוללת גם מבוא רחב.
'השלישי' הלך בתלם שהתווה ליצירה העברית המקורית גאון הגאונים, רב סעדיה גאון. בניגוד לרב סעדיה, שהיה מן הגדולים שבמחדשים, נטה רבי שמואל לסגנון פשטני שהיה פחות סתום ומתוחכם. בכך הוא סלל בין השאר את הדרך לעלייתה של האסכולה הספרדית הגדולה, זו שהעלתה על נס את הסגנון המקראי הצח. כמה מיצירותיו אכן גם מיוצגות בכתבי היד של המחזור הספרדי היוקרתי, ומהן שגם השאירו את חותמן על יצירותיהם של ראשוני הפייטנים הספרדים.