ספר זה פותח צוהר לתהליך מרתק שעבר על החברה החסידית במאתיים השנים האחרונות – תהליך של מעבר מתנועת תחייה דתית לחברה חרדית, שהשלכותיו מגיעות עד ימינו אנו.
בלב הספר עומדת בחינה מחודשת של "איגרות החסידים מארץ-ישראל", קובץ מקורות מרכזי המשמש לשחזור פרקים נכבדים בקורותיה של התנועה החסידית בראשיתה. המחבר חושף לראשונה לקורא באילו הקשרים היסטוריים ותרבותיים ראו אור מהדורותיו השונות של הקובץ, החל משלהי המאה הי"ח ועד ראשית המאה העשרים. מחקר זה מלמד כי נוסח "איגרות החסידים" לא היה טקסט נאמן ולם, אלא השתנה על פי הנסיבות שבהן פורסמו האיגרות. בעוד שהנוסחים המוקדמים שיקפו את אופיה של החסידות כתנועת תחייה דתית, הנוסחים המאוחרים משקפים את טבעה כחברה חרדית. תהליך השתנותה של החסידות לחברה חרדית נבחן בספר על-פי יחסם של זרמים מרכזיים בחסידות להיסטוריה ולכתיבה היסטורית. הספר דן בראשית יצירתה של היסטוריה שכנגד חסידית-חרדית, ששאבה תוקף מ"איגרות החסידים" תוך שהיא מבקשת ליצור סיפר היסטורי חלופי לסיפר ההיסטורי המודרני.