מלחמת יום הכיפורים הסתיימה עם מועקה גדולה – “המחדל”, החללים, הפצועים והשבויים, המילואים, “מלחמות הגנרלים”, ועדת החקירה אגרנט ועוד. מנגד נדרש הצבא להמשיך ולתפקד, להילחם במובלעת בצפון, להיות בכוננות גבוהה בדרום, להפיק לקחים ולשקם את עצמו לעתיד. מה היה תהליך הלמידה והפקת לקחים לאחר המלחמה, כיצד צה”ל שיקם את עצמו – פיזית ומנטלית ואיזה חותם […]

מאז מלחמת יום כיפור אני עוקבת בהתרשמות מהחומר העולה בקבוצות טיפוליות ובראיונות אישיים. תמונת האורך מרמזת על תהליכי עומק חברתיים שהתרחשו במשך 50 השנה האחרונות. בהרצאתי אתרכז בהתפתחות המשמעות של שלושה ממדים פסיכולוגיים: חוזק וחולשה – מיהו גיבור ומהי טראומה? נשיות וגבריות – מה יודעות נשים ואימהות על המלחמה? אינדיבידואליות וקולקטיביות – זרמי עומק בחברה […]

מלחמת אוקטובר 73 מוצגת כניצחון מצרי חד משמעי שהשיב את כבודה האבוד של מצרים לאחר שאבד ב”נכסה” (התבוסה) ביוני 67. הנשיא אנואר סאדאת שיזם את המהלך זכה על כך לכבוד ולהערכה. הקרדיט שניתן לו איפשר לו ליזום ארבע שנים מאוחר יותר את יוזמת השלום שהביאה בסופו של דבר לחתימת הסכם השלום הישראלי-מצרי. בהרצאתי אתמקד במהלכים […]

מלחמת יום הכיפורים הייתה נקודת שבר במדינת ישראל, אך גם קו פרשת המים בכל הנוגע למחאות אזרחיות. המחאות שקדמו למלחמה ואלה שפרצו אחריה נבדלו זו מזו והדגישו שתי אג’נדות כלליות שונות. מחאת יום הכיפורים סימנה את התחזקותן של מחאות מדיניות-ביטחוניות שהעסיקו את סדר היום של הקבוצות ההגמוניות, ודחקה לשוליים את המחאה החברתית-כלכלית של הקבוצות הפריפריאליות.

מלחמת יום הכיפורים הובילה להתנהגויות חדשות ולרטוריקה חדשה בקרב משפחות שכולות. אלו ביטאו את כעסן ומחאתן בבתי העלמין הצבאיים, או במרחב הציבורי תוך שימוש בהון הסימבולי של היותן חלק ממשפחת השכול. מה שהרחיב ואתגר את “שיח השכול ההגמוני” שהיה נהוג בישראל. בנוסף – תצורות חדשות של זיכרון קולקטיבי החלו מתווספות לרכיבי “הזיכרון ההגמוני” הישראלי: חללים, […]

ההרצאה תעסוק בהנהגתה של גולדה מאיר בחודשים לאחר תום מלחמת יום הכיפורים. היא תנוע בשני צירים עיקרים: א. התהליך המדיני הקשוח בהנהגתו של קיסינג’ר להשגת הסכמי ההפרדה עם מצרים ואח”כ עם סוריה; ב. ההתמודדות של גולדה עם המחאה והביקורת הגוברת בממשלה, במפלגה ובציבור על מחדלי המלחמה. כל זה כשברקע מתנהלת החקירה של ועדת אגרנט את […]

בהרצאה אסקור את קורות השמאל הציוני לאחר מלחמת יום הכיפורים ואציג טענה כפולה: האחת – השמאל הציוני נמצא בתהליך של התפוגגות מאז 1967; והשנייה – מלחמת יום הכיפורים לא הייתה נקודת מפנה דרמטית בתהליך זה. השלכותיה של המלחמה על מצבו של השמאל הציוני לא הורגשו באופן מיידי אלא, במידה מסוימת, בהשהייה, בבחירות 1977 ולאחריהן.

מלחמת יום הכיפורים הטביעה את חותמה על החברה הישראלית ועל הימין הציוני. ההרצאה תעקוב אחר שתי תגובות הפוכות בקרב החוגים הניציים בישראל למלחמה: הליכוד, מפלגה שהוקמה זמן קצר לפני המלחמה, פנתה בעקבותיה לכיוון פרגמטי יותר. המלחמה העקובה מדם עוררה, כבר בעודה באופוזיציה, שיח פנימי ער בתוך הליכוד שסימן את השלום כיעד לאומי חיוני שעל המפלגה […]