בולות הן חותמות עשויות פיסות טין קטנות שהוצמדו בעודן לחות אל חוט שנקשר סביב תעודה או מסמך בעת העתיקה. על פני הבולות הוטבעו חותמות של כותבי המסמכים וכך ידע מקבל המגילה הן את זהות הכותב והן כי התעודה לא נפתחה ונקראה טרם הגעתה אליו.
אש החורבן שכילתה את ירושלים של ימי הבית הראשון בשנת 586 לפנה”ס, שרפה גם את התעודות שנשמרו בה אך צרפה את הבולות (בדומה לצריפת כלי חרס) – ובכך סייעה בשמירתן. מתוך קריאת השמות המופיעים על גבי הבולות, ניתן ללמוד על שמות אופייניים, על בעלי תפקידים ועל היבטים דתיים ותרבותיים נוספים בתולדות תושבי העיר.
במהלך השנים נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי עיר דוד בולות עם טביעות חותם של אישים ידועים מהתנ”ך כדוגמת: ברכיהו בן נריהו הסופר המזוהה עם ברוך בן נריה, מזכירו וידידו הנאמן של ירמיהו הנביא (ירמיהו, ל”ו, 4); גמריהו בן שפן שהיה נצר לאחת המשפחות החשובות בעיר, שימש כפקיד בחצרו של המלך יהויקים וסייע לנביא ירמיהו במאבקו בשחיתות אנשי ירושלים (ירמיהו ל”ו, 12-9); עזריהו בן חלקיהו שנזכר במקרא כנגיד בית ה’. שם זה מופיע כשם סבו של עזרא הסופר (דברי הימים א, ט’, 11); ויהוכל בן שלמיה בן שבי וגדליהו בן פשחור, שרים בממלכת יהודה בימי המלך צדקיהו, שפעלו בירושלים נגד הנביא ירמיהו (ירמיהו ל”ח, 1). בולה מעניינת במיוחד שנתגלתה בשנים האחרונות למרגלות הכותל הדרומי, נושאת את שמו של המלך חזקיהו (698-727 לפנה”ס), וזו לשונה: “לחזקיהו [בן] אחז מלך יהדה”, בצד סמל שמש עטורה כנפיים וסמלים נוספים.
אחד התפקידים המרכזיים בחצר המלך, תפקיד הנזכר רבות בתנ”ך, היה דמות הסופר. באחריות הסופר נכללו כתיבת אגרות ומסמכים רשמיים, קריאתם והעתקתם, וכן כתיבת דברי ימיהם של המלכים. לעיתים הסופר שימש גם כיועץ מדיני של המלך, ומכאן שמעמדו בארמון היה רם.
בתל ברסיפ, אתר ארכיאולוגי בסוריה, נתגלה איור על גבי תמשיח קיר (פרסקו) שנעשה בהשראת דמות הסופר. האיור מתאר אדם המחתים פיסות טין הסוגרות תעודת פפירוס. בתחתית האיור מופיעה ערכת כלי כתיבה ששימשה את הסופרים – מכחול, קסת לשני סוגי דיו וקערית מים.
