בשנת תר”ל, 1870 גילה חוקר צרפתי נודע בשם שארל קלרמון־גאנו כתובת בת שלוש שורות, בכתב עברי קדום, החקוקה בכניסה למערת קבר. הקבר היה ממוקם במצוק הסלע שבגדה המזרחית של נחל הקדרון והיה חלק מחגורת הקברים שהקיפה את העיר באותה עת. קלרמון־גאנו חצב את הכתובת ממקומה ושלח אותה למוזיאון הבריטי בלונדון, מקום משכנה עד היום. הכתובת הייתה פגומה וקשה לקריאה, ורק כשמונים שנה אחר כך פוענחה ע”י פרופסור נחמן אביגד, וזו לשונה:
“זאת [קברת] …יהו אשר על הבית אין פה כסף וזהב [כי] אם [עצמותו] ועצמות אמתה אתה. ארור האדם אשר יפתח את זאת”
על פי המחקר, זמנה של הכתובת מתוארך למאה השביעית לפנה”ס, ימי שלטונו של המלך חזקיהו. היא משויכת לפקיד רם מעלה ‘אשר על הבית’, כלומר האחראי על בית המלך, שנקבר במקום. שמו החקוק בכתובת נפגם, אך מסתיים בשם האל – כנהוג בממלכת יהודה.
מי היה ‘אשר על הבית’?
ישנם חוקרים המציעים לזהות את הנקבר עם שבנא הסוכן ‘אשר על הבית’. שבנא היה שר חשוב בחצרו של חזקיהו המלך, כלפיו טוען הנביא ישעיהו “מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חוצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו” (ישעיהו כ”ב, 16). הדמיון בין תיאור קברו של שבנא בפסוקים לבין מקומו הבולט של הקבר המפואר בצוק הסלע, מול גבעת עיר דוד, מבסס הצעה זו. במידה והכתובת אכן מתייחסת לשבנא, יש להשלים את שמו הכתוב בה: שבניהו.
נוסח הקללה החרוט בכתובת קרוב לסגנונן של כתובות החקוקות על ארונות ומצבות קבורה פיניקיים, כולל נוסח ההכרזה כי אין בקבר כסף וזהב כפי שמופיע בארונו של תבנת בן אשמנעזר מלך צידונים במאות ה-4-5 לפנה”ס: “כי אין אתי כסף, אין אתי זהב וכל כלים… אל יהיה לך זרע בחיים תחת שמש ומשכב את רפאים”. מן הסתם, האזהרה נבעה מהחשש ששודדי קברים יבזזו את תכולתם. עצם הפנייה אליהם עשויה ללמד שאפילו שודדי הקברים – שלרוב באים מהרבדים הנמוכים בחברה – בימי הבית הראשון אולי ידעו קרוא וכתוב, מה שמעיד על רמת ההשכלה בירושלים של אותה העת…
