האיגרת של חי בן יקט'אן היא חיבור בלשון הערבית מאת הפילוסוף המוסלמי אבו בכר מחמד אבן טפיל. החיבור עוסק באדם שנולד על אי בודד, גילה את חוקי הפיזיקה והמטפיזיקה והגיע לדבקות אקסטטית עם האל. בעקבות מפגש עם אסאל, הוגה מתבודד שבא מאי שכן, הוא ניסה לחנך את בני אותו האי להגיע לשכל הפועל ולדבוק במחויב המציאות. ניסיון זה נכשל, ובעקבותיו פרשו השניים מחברת בני האדם וחזרו לאי הבודד, שם סיימו את לחייהם.
ר' משה נרבוני פירש חיבור זה על סמך תרגום לעברית שהיה תחת ידיו. בפירושו מתגלה נרבוני כפילוסוף מעמיק וכהיסטוריון של הפילוסופיה העתיקה וזו של ימי הביניים. במהלך הפירוש הוא גם מביא תיאור שלם במילותיו שלו לחיבורו של אבן באג'ה "תדביר אלמתוחד", שאף הוא דוגל בבדידות של הפילוסוף בחברה שאינה "מדינה חסידה", כמו גיבורי האיגרת.
להגותו של אבן טפיל ולזו של אבן באג'ה חשיבות מרכזית בשרטוט מגמותיה של הפילוסופיה המדינית בימי הביניים, ולשניהם השפעה רבה על הגותו המדינית של הרמב"ם. חיבוריהם הם חלק מהמגמה הפילוסופית שאיננה מתעלמת מהיותו של האדם בעל חיים חברתי הזקוק לחברה לצורך קיומו, אך רואה באדם "בעל חיים מדבר" שעליו לממש את יכולתו האינטלקטואלית, שבלעדיה אין הוא ראוי לתואר אדם.