גם לאחר חתימת תלמודה של ארץ-ישראל, התלמוד הירושלמי, לא פסקה היצירה ההלכתית בארץ-ישראל  בשלהי העת העתיקה. מאותה תקופה, כנראה מימי השלטון הביזנטי ולפני הכיבוש המוסלמי, הגיעו לידינו שרידים של הלכות המכונות "המעשים לבני ישראל". שרידים  אלה נשתמרו בכתבי יד שבגניזת קהיר ובספרות הגאונים והראשונים בימי הביניים.
את מקור  הקטעים הללו תיאר שאול ליברמן כ"אחד הספרים המיוחדים במינם והמופלאים ביותר מתורת ארץ-ישראל המאוחרת".
ההלכות, הכתובות בחלקן בצורת שאלות ותשובות, חושפות בפנינו טפח מחיי היהודים בארץ-ישראל באותה תקופה.
בספר זה מציג המחבר מבואות היסטוריים לחקר המעשים לבני ארץ-ישראל, כן מהדורה מבוארת של ליקוטי מעשים. מתוכם אנו לומדים לא על תולדות ההלכה בלבד, אלא גם על ההיסטוריה החברתית, התרבותית והכלכלית של היישוב היהודי בארץ-ישראל בשלהי העת העתיקה.