המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי של ארץ-ישראל בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזנטית הרבה לעסוק בהוויה העירונית. בשנים האחרונות התרחב הדיון בהתפתחות אזורי הכפר, שם חי החלק הארי של האוכלוסייה. הספר 'ומלאו את הארץ' מתמקד באזורים אלו ובוחן באמצעות שימוש בגישת המחקר הגיאוגרפית-היסטורית את התמורה שחלה בהתיישבות בתקופות אלו. המידע שהצטבר, פרי חפירות וסקרים ארכיאולוגיים רבים, הוא שאפשר לבחון בצורה ביקורתית את הקשר בין העלייה הניכרת שחלה בהיקף ההתיישבות ובין תהליך קידושה של ארץ-ישראל לנצרות. מן הספר מצטיירת דווקא התקופה הרומית המאוחרת, עד למאה הרביעית, כתקופה מרכזית וחשובה בהיסטוריה היישובית של ארץ-ישראל. הספר מראה שלמרות התנאים הגיאוגרפיים המגבילים היה בתקופה זו שטחה של ארץ-ישראל מיושב ומעובד בהיקף חסר תקדים. האזור הפך למעין פסיפס מורכב שבו ניתן למצוא שטחים 'טבעיים' שבהם לא נגעה יד אדם בצד אזורים מיושבים ומעובדים שכבשו תושבי ארץ-ישראל – צירוף של ערים, עיירות, כפרים, אחוזות ובתי חווה שביניהם מתוחים שדות מעובדים.