בשנים 1904 עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הגיעו לא"י כ- 35,000 מהגרים, אשר פתחו תקופה חדשה בתולדות היישוב היהודי, שכונתה 'העלייה השנייה'. הדימוי שנקבע בזיכרון ההיסטורי  לבני עלייה זו הוא של חלוצים צעירים, מייבשי ביצות ומקימי הקבוצות. האמנם כך היה? ספר זה  עניינו במהגרים  מן השורה, שלא עמדו באור העשייה הפוליטית ושסיפורם לא היה כדי לרומם ולהאדיר את המפעל הציוני, שהחל להיבנות בארץ. הספר מבקש לבחון, באמצעות מהגרים אלו, את קורות ההגירה היהודית, החל בהתלבטות  וההתחבטות, דרך הקורות אותם בהפלגה, וכלה בהגעתם ארצה ובניסיונות ההתאקלמות וההסתגלות שלהם בה.