ששת מחזותיו של מתתיה נסים טרני, רב, פוסק ומשורר שחי בפזארו ובעיירות איטלקיות סמוכות בסוף המאה הי"ח מכונסים כאן לראשונה במהדורה מדעית, שלושה מהם בדפוס ראשון, ואחד מהם בגילוי ראשון.
המחזות כתובים בשירה חרוזה ושקולה ולפחות חמישה מהם הועלו על הבמה בזמרה ובנגינה "בבית הגביר אברהם הלוי" שבעיר פזארו. בחורי "תלמוד תורה" המקומי, תלמידיו של המחבר, היו השחקנים-הזמרים ואולי גם הנגנים המלווים.
המחזות עוסקים ביחסי אהבה ונטישה, כעס והתפייסות שבין אלוהים לבין עם ישראל.
המחזות ספוגים ביסודות מסורתיים, מקראיים ומדרשיים, ומעוצבים על פי מוסכמות הדראמה והאורטוריו האיטלקיים של התקופה. מחזותיו של טרני מייצגים את אורח החיים היהודי-איטלקי שמיזג תורה עם דרך ארץ, יהדות עם השכלה. הם מצטיינים בכוח המבע, באסטתיות ובסגנון מקורי.