מובילים לשכונה בקטמונים – גוננים

מסלול בשכונת קטמונים־גוננים

שכונת ‘גוננים’, או כפי שהיא נקראת בפי הירושלמים ‘קטמונים’, היא שכונה בעלת שני שמות אך רבת פנים וגוונים, המקפלת בתוכה את סיפורה של המדינה. 

1. “כשקַר ורטוב ויורד עלייך גשם”- הקרב על סן סימון

ירושלים במלחמת העצמאות

 שכונת קטמון בירושלים הוקמה כשכונה ערבית-נוצרית אמידה. היא נבנתה סביב מנזר יווני-אורתודוכסי הקרוי ‘סן סימון’, ששוכן עד היום בראש הגבעה בשכונה. עם פרוץ מלחמת העצמאות הפכה ירושלים למוקד קרבות. חלק מהקרבות התחוללו בדרך אל העיר וחלקם בליבה פנימה. עם התעצמות הקרבות הבינו מפקדי האזור כי אין מנוס  אלא לכבוש את קטמון, שהייתה בעלת יתרון אסטרטגי בשל גובהה. לכל היה ברור שמי שישלוט בקטמון ישלוט גם על שכונות דרום ירושלים: ארנונה, תלפיות ומקור חיים.

קרב סן סימון

באפריל 1948 התחולל קרב קשה וסבוך בין שני גדודי פלמ”ח לבין כוחות צבא ההצלה העיראקי. כוח הפלמ”ח סבל מאבדות רבות וממחסור חמור בנשק ובתחמושת. ברגעי השיא של הלחימה הבינו מפקדי הכוח כי יאלצו לסגת. בשעה זו יצא בני מרשק, ה’פוליטרוק’ של הפלמ”ח, בקריאה נרגשת ללוחמים: “כשקר ורטוב ויורד עלייך גשם, גם לאויב קר ורטוב ויורד עליו גשם.” בדבריו אלה ביקש להפיח רוח עוז בלוחמים ולהזכיר להם שככל הנראה גם אצל האויב המצב קשה, ומי שיחזיק מעמד עוד קצת, יהיה זה שינצח בקרב. קריאתו אכן עודדה את המפקדים והם החליטו להמשיך ולהילחם ולבסוף, לאחר קרב קשה מנשוא, הערבים נסוגו, ושכונות דרום העיר ניצלו

גונן או קטמון? 

עם תום מלחמת העצמאות ובשוך הקרבות הפכה שכונת קטמון, כמו שכונות אחרות, חלק מירושלים העברית. עיריית ירושלים העניקה לשכונות שמות חדשים, עבריים: מוסררה הפכה למורשה, בקעה הפכה לגאולים ושכונת קטמון, שפירוש שמה ביוונית הוא ‘ליד המנזר’ (קטה מוניס), קיבלה את השם גונן, לזכר קרב ההגנה ההרואי שהתחולל בה.

2. עוברים מהמעברה – תצפית אל מעברת תלפיות

“סאלח פה זה ארץ ישראל”

 עם הקמת המדינה נהרו אליה מאות אלפי עולים בעיקר מארצות האסלאם. בנקודה זו ניתן לראות את מה שהיום נקרא ‘אזור התעשייה תלפיות’, אך לפני שבעים שנה היה אזור זה זרוע פחונים וצריפונים ונקרא מעברה.

התנאים הפיזיים במעברה – חום בקיץ, קור בחורף וצפיפות – היו קשים ביותר. לאלה נוספו קשיי קליטה, שפה ופרנסה. העולים החדשים חיו באי ידיעה מתי יעזבו את המעברה ואיך ישרדו את היום הבא, אך למרות כל זאת ועל אף כל הקשיים, מעניין לציין כי זיכרונותיהם של תושבי המעברה מתקופה זו מלאים אופטימיות ושמחה, אהבת אדם ואהבת הארץ. “לא היה לנו כלום – אבל היה לנו הכול”, כך הם נוהגים לומר עד היום. החיים במעברה היו מלווים בשותפות גדולה: שכנים שהיו כמשפחה, בני עדות שונות וגילאים שונים המשחקים ומבלים יחד.

עוברים מהמעברה

אט אט נבנתה השכונה הסמוכה, שזכתה לשם קטמונים על שם ‘האחות הגדולה’ – קטמון. תושבי המעברה עברו בהדרגה אל השכונה ההולכת ונבנית. משום כך יש למעשה כמה ‘תתי-שכונות’ בקטמונים: קטמון א’, ב’ וכן הלאה. מרבית הפועלים שהקימו את השכונה היו מתושבי המעברה בעצמם, וכך הם בנו במו ידיהם את השכונה שבה עברו להתגורר. המעבר אל השיכון מן המעברה היה יום חג עבור תושביה. על אף דירות השיכון הקטנות שקיבלו וחרף העובדה שלעיתים עברו אליהן עוד בטרם חוברו למים זורמים ולחשמל – שמחו בהן העולים והודו על מזלם הטוב. האווירה המיוחדת ששררה במעברה כמו עברה אף היא עם התושבים לשכונה החדשה: בין הטראסות ברחוב אנטיגונוס התנהלו משחקי חצר משותפים, התקיימו סעודות שבת, שמחות ואירועים.

3. בית כנסת ‘זכות אבות’

סיפורם של בתי הכנסת בקטמונים

בית הכנסת היה מוקד חיי הקהילה ובו נערכו חתונות, עליות לתורה, כינוסים קהילתיים ותפילות ומעל לכל – הוא אפשר לעדה לשמור את מנהגיה ואת מסורתה. אך בעוד שתושבי השכונה ניסו לבנות עוד ועוד בתי כנסת בשכונה, הערימו עליהם אנשי המועצה הדתית בעיריית ירושלים קשיים רבים, שכן בעיניהם היו תושבי השכונה רובם ככולם ‘ספרדים’, והבקשה לבנות בתי כנסת נוספים נראתה מוגזמת ובזבזנית ללא צורך אמיתי. רק לאחר מאבק מתמשך נערך סקר ופקידי העירייה גילו שבשכונה מתגוררים בני עדות שונות ומגוונות ולכל עדה מסורת תפילה ופיוט שונה מחברתה,  גילוי  שהבהיר להם את הצורך האמיתי בהקמתם בתי כנסת נוספים.

בית כנסת זכות אבות

ראשיתו של בית הכנסת בבני משפחת זקן שעלו ארצה מהעיר זאכו שבכורדיסטן העיראקית, ונשלחו למעברת תלפיות. מפאת המחסור בבתי תפילה, ייסד מאיר זקן בית כנסת ב’בונגלו’ צבאי נטוש. 

ספר התורה ששימש את באי בית הכנסת נתרם על ידי משפחתו לקהילה בזאכו, ומחשש לגורלו נטלו אותו בני המשפחה עמם בעת שעזבו את ביתם. כעבור כמה שנים עברה המשפחה לשיכוני קטמון ו’, אך כיוון שלא הצליחו לבנות בית כנסת בשכונה, נאלצו לצעוד רגלית מדי יום מהשכונה למעברה, שם המשיכו להתפלל בבית הכנסת הוותיק שבנה אב המשפחה. רק כעבור שנים רבות, בשנת 2000, זכתה המשפחה להגשים את חלומה ולהשלים את בנייתו של מבנה קבע עבור בית הכנסת.

4. קטמון ח’-ט’:

הקמת השיכונים

שכונת קטמון ח’-ט’ הייתה מאז הקמתה שכונה קולטת עלייה המתמודדת עם הקשיים ועם האתגרים הכרוכים בעלייה, וכתוצאה מכך היא ידעה מאבקים לצד יוזמות חברתיות שונות.

‘שיכוני הרכבת’ שמולנו היו פתרון מהיר ויעיל לעולים החדשים שהגיעו ארצה. צורת בנייה זו ניצלה באופן מרבי את הקרקע ואת התשתיות אולם בד בבד יצרה על פני שטח קטן ריכוז גדול של משפחות ברוכות ילדים עם קשיי קליטה, שפה ופרנסה. התוצאות הקשות לא איחרו לבוא –  פשיעה, נשירה מבתי הספר ומציאות יום-יומית לא פשוטה. 

תנועת ‘אוהלי יוסף’

מאבקם של ‘הפנתרים השחורים’ בסוף שנות השבעים נגד מדיניות הקיפוח עורר הדים ובעקבותיו הוקמה כאן בשכונה קבוצת תיאטרון ביוזמתו של שחקן התיאטרון אריה יצחק וחבורת נערים מקומיים. הקבוצה העלתה הצגה בשם ‘יוסף יורד קטמונה’ המתארת את החיים המורכבים בשכונה והיא זכתה חיש מהר לתהודה גדולה. 

בעקבות הצלחתם חשו הנערים תושבי השכונה כי בכוחם לחולל שינוי. הם הקימו את תנועת ‘אוהלי יוסף’ במטרה לשתף את התושבים ולהצמיח הנהגה מקומית ותבעו מהרשויות התייחסות ופתרון לבעיותיהם. כעבור שנים אחדות הפכה ‘אוהלי יוסף’ ל’תנועת האוהלים’.

5. עמק הצבאים – הכניסה מצומת פת (סמוך לכניסה לשכונה):

עמק פרי ההר

בתקופת המנדט קבעו הבריטים כי אין לבנות בעמקים ברחבי העיר. כך השתמרו בירושלים מקומות כמו עמק ‘פרי הר’, שמו המקורי של העמק, אשר ניתן לו בשנות החמישים על ידי הקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים שנטעו בו מטעים נשירים. 

מאבק חברתי בעמק

לאורך השנים נבנו סביב העמק שכונות: גבעת מרדכי, בית וגן, רמת שרת והקטמונים. העמק הנטוע בעצי פרי נותר פיסה ירוקה בתווך בין הבניינים הצפופים שהקיפו אותו. העמק הירוק קרץ למתכננים ולאנשי נדל”ן אשר ביקשו לקדם תוכנית להקמת מתחם מגורים ובילוי בשטחי עמק ‘פרי הר’. תושבי האזור סירבו לוותר על פנינת הטבע בלב השטח העירוני ויצאו למאבק למען שימור העמק, למען הצלת עדר הצבאים שחי בו ולמען שמירת שטח פתוח לרווחת התושבים. 

עמק הצבאים

בספטמבר 2015, לאחר מאבק ממושך, נפתח פארק עמק הצבאים לקהל הרחב וכיום הוא משמש את תושבי ירושלים להנאתם, כמו גם את החי והצומח בסביבתו. בעמק מתקיים מגוון ביולוגי גדול, והוא משרת את תושבי העיר והסביבה ומתקיימות בו פעילויות חינוכיות שונות ומגוונות.