מגש הכסף
לאחר מלחמת ששת הימים יצרה האמנית בתיה לישנסקי את תבליט הברונזה ‘מגש הכסף’ (1968), הניצב בחצר יד בן־צבי. התבליט נוצר בהשראת שירו של אלתרמן באותו שם, שמקורו בדברי חיים ויצמן על מחיר המאבק לעצמאות: “אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף”. ביצירה נראות תשע דמויות נערים כשהן עולות מתוך שדה שיבולים, צועדות צמודות ופניהן קדימה, יוצרות רצף של תנועה מתפרצת. בראשן נערה ונער, לראשו כובע גרב. הצעירים מוצגים כשהם שחוחים ונוטים קדימה, כמו תחת כובד ‘מגש הכסף’.
התבליט מסמל את הקורבן שהקריבו נערים ונערות תושבי הארץ, צעירים עובדי אדמה היוצאים להגנת עמם בעל כורחם. בדמויותיהם של הלוחמים הצעירים אפשר לראות את עֵלי, אחיינה האהוב של לישנסקי, בנם של יצחק ורחל בן־צבי, שנפל במלחמת העצמאות על הגנת בית קשת שבגליל התחתון. בקיבוץ בית קשת ניצב תבליט ברונזה דומה, גדול ומורכב יותר, שנעשה אף הוא בידי לישנסקי בשנת 1958.
פסיפס מעון
סמוך למבואת הכניסה המקורית למשכן הנשיא, מכיוון ‘גן הכוזרי’, ניצב פסיפס צבעוני המתאר מנורה בת שבעה קנים בין זוג אריות ובצידיה שופר ואתרוגים. זהו העתק של קטע פסיפס מבית הכנסת העתיק בחורבת מעון, ליד קיבוץ נירים שבנגב. את ההעתק יצרה האמנית נעמי הנריק בשנת 1957, לבקשתה של רחל ינאית בן־צבי, מאבנים שלוקטו ברובן בשדות הנגב. זוהי אחת העבודות הבולטות של החייאת מלאכת הפסיפס העתיקה לצורך עיצוב הממלכתיות הישראלית לאחר קום המדינה.
הפסיפס שימש מסגרת ורקע ל’אריחי יחזקאל’, ובשנות ה־80 הועבר ממקומו המקורי. חלק נוסף, שהוסר בשעתו מהפסיפס שיצרה הנריק, נמסר ליד בן־צבי על ידי האמנית בערוב ימיה ושב למבואת האתר.
מנורת העץ
בצריף הנשיא ניצבת מנורה גדולה בת שבעה קנים, מגולפת בעץ ונושאת נורות בראשה. את המנורה יצרה האמנית בתיה לישנסקי, אחותה של רחל ינאית בן-צבי, ב-1954. קני המנורה ובסיסה מעוטרים בכמה משבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל: תאנה וזית, תמר וגפן, חיטה ושעורה. עיטורים אלה מהדהדים את העיטור בראשי הקירות בצריף של תאנה וגפן בחיתוכי עץ לבוד (דיקט). על בסיס המנורה נחרט בכתב יד: “בית הנשיא ירושלים שנת התשי”ד”. מנורות דומות שפיסלה לישנסקי נמצאות בבית הכנסת ‘הנשיא’ בירושלים, בבית ההסתדרות בתל אביב ובמטה ארגון העובדים הבין־לאומי בז’נבה.
שולחן השבטים
בצריף הנשיא ניצב שולחן סלוני כבד נושא פסיפס עם הסמלים של תריסר שבטי ישראל. ‘שולחן השבטים’ הוענק לבית הנשיא עם בחירתו של יצחק בן־צבי לכהונתו השלישית כנשיא, בסתיו 1962. השולחן נעשה במפעל ‘לשם’ בקיבוץ גבעת ברנר. את המפעל יזמה וניהלה שוש ספקטור, שהייתה הקצינה הבכירה בפלמ”ח (ואלמנתו של צבי ספקטור, מפקדם של ‘כ”ג יורדי הסירה’). מטרתו הייתה לספק לחברים המבוגרים עבודה יצירתית ומועילה שאינה כרוכה במאמץ פיזי, ולהחיות את אמנות הפסיפס הקדומה בארץ ישראל.
שטיחי “משכית”
בצריף הנשיא נמצא שטיח גדול וייחודי, תוצרת חברת ‘משכית’. זוהי עבודת אמנות מונומנטלית שנעשתה ב־1956 עבור צריף הנשיא, ביוזמתה של רחל ינאית בן־צבי ובעיצובו של האמן והסופר עודד בורלא. המלאכה נעשתה באום אל-פחם, בניהולו של אומן יהודי מעולי רומניה. בהשראת ‘שיר השירים’ והנוף המקומי מתוארות בשטיח ציפורים ססגוניות לצד נשים בלבוש מסורתי ובתי אבן עטורי כיפות. סביבם וביניהם ברושים ופרחים ועצים עמוסי פרי משבעת המינים: תמר ורימון, גפן ותאנה. במרכז בולטים צבעי צהוב ותכלת עזה, האופייניים לנוף הארץ.
