בדצמבר 1957, כסלו תשי”ח, ביקר הרב הצבאי הראשי, אלוף משנה שלמה גורן בצריף
הנשיא. יתכן כי הרב גורן בא כדי לקבל את ברכת הנשיא טרם צאתו לביקור שערך בחנוכה
בארה”ב ובקנדה. בביקורו בצריף העניק לבית הנשיא חנוכייה מעוטרת בסמל צה”ל.
הרגע הונצח בצילום המופיע באוטוביוגרפיה של הרב גורן ‘בעוז ותעצומות’ שערך אבי רט:
בצילום נראים (משמאל לימין) יוסף כרמל השליש הצבאי של הנשיא, רחל ינאית, יצחק בן-צבי, הרב מרדכי פירון, הרב גורן ואנשי הרבנות הצבאית.
החנוכייה שמורה עד היום באוסף המתנות של הנשיא. אמנם חסר בה קנה אחד והיא
התעקמה עם השנים, אך למרות עקמומיותה היא עדיין יפה ומרשימה.
בצילום נראית רחל ינאית בן-צבי מעיינת בשמחה בספרון כלשהו. במבט נוסף, גילו החוקרות עדנה עסיס ותרצה רבינוביץ’ כי הספרון אינו אלא חוברת כתב העת ‘מחניים’.
במדפי ספריית יד בן-צבי התגלה הגיליון בו אוחזת רחל ינאית אשר הודפס לכבוד חג החנוכה.
לגיליון זה צורפה אגרת ובה דברי הרב גורן, ששהה בחג עצמו בחוץ לארץ וכך כתב לחיילי
צה”ל: ‘…בין קהילות ישראל נידחות גדולות כקטנות בהן אני נמצא כעת בשליחות העם
והמדינה, בוקע ועולה קול ריננת הגבורה המחודשת של המכבים בדורנו, הם הם חיילי צבא
ההגנה לישראל, מגשימי מורשת הגבורה החשמונאית בעם, נושאי שלהבת הקודש מימי
קדם’.
בדבריו הדגיש הרב גורן את ייחודו של צה”ל וקרא ללוחמיו ללכת בדרכי המכבים גם בהיבט
הרוחני: ‘עמנו וצבאנו בארץ חייבים להיות גם כובשי השממה הרוחנית, השוררת כעת
בעולם, ולשמש דוגמה… בהשתתת ובהשרשת חוקי חיינו על ערכי ומסורת הנביאים’.
את רוחם של הלוחמים עודד הרב גורן בכתבו ‘כל מפקדי הצבאות באמריקה ובקנדה ונציגי
עמים זרים אחרים אִתם באתי במגע, הביעו את גודל הערכתם למפעלכם ולמעשי גבורתכם
במבצע סיני’.
דבריו אשר נכתבו כעשור לאחר קום המדינה, וכשנה לאחר ‘מבצע קדש’, עודם מהדהדים.
מי ייתן ועצמת הרוח תמשיך להאיר את המחשכים.
