דמות ‘האישה בחלון’ היא אלמנט ידוע המופיע בממצא הארכאולגי מאתרים מקראיים, כדוגמת העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל וכלח הקדומה (תל נמרוד), עיר אשורית במסופוטמיה. דפוס זה הופיע על גבי לוחיות שנהב שהיו שכיחות כעיטורים לחלקי ריהוט ונוי לפני קרוב ל-3000 שנה. ראשה של האישה נראה מעוטר בתסרוקת באורך הכתפיים ועיטור בולט בקדמת מצחה. האישה המביטה מבעד לחלון, ניצבת מאחורי מעקה עמודים נמוך המאופיין בקישוטי אבן – שמבוססים על כותרות עמודים פרוטו־איאולחים האופייניים לתקופה זו.
בחפירות רמת רחל, דרומית לירושלים, התגלו שרידי ארמון מסוף תקופת מלכי יהודה. בין חורבות הארמון נמצאו עיטורים המורכבים משורת עמודים בעלי כותרת זו. עיטורים דומים נמצאו גם בחפירות “בית שץ” בטיילת ארמון הנציב. על פי השוואה עם תגליף ה’אשה בחלון’ מאשור, ניכר שהיו אלה מעקי חלונות שפיארו את חזית הארמון. אולי לחלונות מסוג זה התכוון הנביא ירמיהו בדבריו על ארמון יהויקים “וקרע לו חלוני, וספון בארז ומשוח בששר” (ירמיהו כ”ב, 14).
חלק מהתכשיטים המעטרים את ה’אישה בחלון’ המוצגת בתערוכה במרכז אריאל, נמצאו במערות קבורה שנחשפו בחפירות כתף הינום – מול תחנת הרכבת הישנה בירושלים. במערות נמצא אוסף תכשיטים מגוון ומרשים במיוחד, המאפשר הצצה אל עולמן החומרי של בנות ירושלים בשלהי תקופת הבית הראשון. הנביא ישעיהו יצא בנבואתו נגד נוהגן של בנות אלו להתהדר בעדיים והאשים אותן בתאווה לחיי מותרות. הנביא הכועס מונה רשימה ארוכה של תכשיטים וקישוטים – לא כולם ניתנים לזיהוי כיום, אך דבריו מעידים על מגוון התכשיטים הרחב שהיה מנת חלקן של בנות ירושלים:
“ביום ההוא יסיר ה’ את תפארת העכסים והשביסים והשהרונים, הנטפות והשרות והרעלות, הפארים והצעדות והקשורים ובתי הנפש והלחשים הטבעות ונזמי האף המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים, הגלינים והסדינים והצניפות והרדידים” (ישעיהו ג’, 22-18).
