בחודשי הקיץ של השנים 1979-1980, חפר פרופ’ גבי ברקאי מערות קבורה באתר שאותו כינה ‘כתף הינום’, לא הרחק ממתחם תחנת הרכבת הישנה של ירושלים. התגלית המרעישה ביותר בשלל ממצאי החפירה הייתה שתי לוחיות כסף דקיקות מגוללות, המתוארכות לאמצע המאה השביעית לפנה”ס (ולדעת אחרים, למאה השישית לפנה”ס). על שתי מגילות הכסף הקטנות (מידות הקטנה היו 11*39 מ”מ, הגדולה יותר 27*97 מ”מ) נחרטו בכתב העברי הקדום, חלקים מ’ברכת הכוהנים’ הנזכרת במקרא (במדבר ו’, 26-24). ברכה זו, שבה מברכים הכוהנים את העם עד ימינו אנו, היא הטקסט המקראי הקדום ביותר שהתגלה עד היום.
בלוחית הקטנה בין השתיים מופיע קטע ארוך יותר של הברכה וזה לשונו: “יברכך ה’ וישמרך יאר ה’ פניו אליך וישם לך שלום”. נוסח הברכה אינו זהה לחלוטין לנוסח המקראי ומדלג על המילים “ויחונך, ישא ה’ פניו אליך”. יתכן שהלוחית המגוללת שימשה קמע לצוואר או ליד. במחקר חדש שנעשה על לוחיות אלה, נתגלה פסוק נוסף החרוט על אחת מהן: “האל הגדול שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו”. פסוק זה מופיע בשינויים קלים בספר דברים (ז, 9), בספר דניאל (ט, 4) ובספר נחמיה (א’, 5) ומפגיש את פסוקי התנ”ך באופן מרתק עם הממצא החומרי מימי הבית הראשון.
